<h1>צרור החיים הדרך הששי סימן ו'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ענין הלולב כפות תמרים הם חריות של דקל ונקרא לולב. שיעור אורך הלולב למעלה אפילו ארוך הרבה כשר. ושיעורו למטה אין פחות מארבעה טפחים כדי שיהא ההדס ג' טפחים ויראה מן הלולב טפח. והטפחים אלו בשדרה של לולב. והטפחים אלו של לולב והדס וערבה טפחים קטנים. דכל טפח מהם פחות שתות, שהשלשה טפחים מהם — שנים ומחצה. לולב אחד הוא נוטל. לולב הגזול והיבש (פסול) והגנוב, פסול. של ע"ז לא יטול לכתחלה, ואם נטל כשר. שאין כוונתו אלא לצאת ידי חובתו. ובשעת הדחק או בשעת הסכנה לולב היבש כשר. ובצרפת נוטלים לולבים שעברו עליהם שנים עשר חודש, שאומרים שאינו נקרא יבש גבי לולב אלא אם כן נפרך בצפורן. י"מ דמכי יצא מכלל כמוש עבר הלחות ונקרא יבש. ואינה נקראת פריכה אלא גבי אוכלין דלכי יבש מיפרכי. לולב של ערלה כשר, דלא נאסרה לגבי לולב דאינו פרי. וכן לשאר המינין. ולא נאסרה רק לגבי אתרוג בלבד שהוא פרי. לולב שנקטם ראשו, פסול. וקטימה יש שפירשו שהוא ראש העלה. ולא נראה זה בעיני הרמב"ן ז"ל, אלא כפי' הראב"ד ז"ל שפי' נקטם ראשו בראש השדרה, וכן נסדק בשדרה קא פריש. וכפות וכפוף וכווץ כלם בשדרה הם. וראיה לזה מהדס דאמרינן נקטם ראשו ועלתה בו תמרה (ל"ג, א'), ואין התמרה גדלה בעלי הדס אלא בעץ. נמצא כי נקטם ראש העלה כשר, אבל אם נקטם ראש השדרה פסול. ולולב שנסדק ראש השדרה ואין הסדקים רחוקים זה מזה עד שיראו כשנים, כשר. ואם רחוקים, שדומים לכלי שקורין הימיניק כזה:"Z[8n" או "Z[7a" פסול. ולדעת הראב"ד ז"ל כל זה בשדרה, כמו שכתבתי. לולב שנפרדו עליו זה מזה אבל קבועים עליו בחריות של דקל ואינם סדוקים לארכן, כשר. לולב שנפרצו עליו, פסול. ונפרצו עליו רי"ף ז"ל פירש שנחתכו ממקומם במקצת ונופלין לכאן ולכאן ולא נחתכו לגמרי, דהואיל ואינו יכול לנוטלן אלא על ידי אגד, פסול. שכל דבר שבלא אגד פסול, כי אגיד ליה פסול. ולפי' זה אם נסדקו העלין, הואיל וקיימין, כשר. והראב"ד ז"ל פירש נפרצו שנסדקו העלין לארכן בחצי רוחב העלה, והוא דומיא דנחלקה התיומת. ופסול זה דנפרצו עליו אמרי' בתוספתא, רוב עליו.
<h2>דף לב.</h2>
ולולב שנחלקה התיומת יש שהיו מפרשים ראש העלה העליונה. ואינו, אלא שנסדק מקום כפל העליון הסמוך לשדרה. והלולב דרך גדילתו שני עליו דבוקין מגבו. ואם היו מתחלה עליו אחת בלי תיומת פסול. וכן לולב שלא היה מגיע ראש עלה של זה לעיקרו של זה, פסול, כי דרך הלולבים עלה זה תחת זה, וראש זה מגיע לעקר זה. לולב עקום מלפניו שהרי השדרה כגב בעל חטוטרת, פסול. שהוא עקום לאחרי' כשר. ונעקם לאחד מן הצדדין, פסול. ולולב שראש העלה כפוף, יש מחמירין בו. ואינו, דכל הפסולין אינם אלא בשדרה, כמו עקום, וכווץ שיש בו קוצים, וכווץ הוא שמתקבץ כמו צמר דמכויץ כויץ (שבת כ', ב'). וכל אלו אינם הדר.
<h2>דף מא:</h2>
ולולב השאול פסול. ונטילת הלולב בימין. וקטן היודע לנענע חייב בלולב. והנותן לולב לחבירו על מנת שיחזירהו, הרי הוא יוצא ידי חובתו, דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. אבל אין נותנין אותו לקטן, דקטן קונה ואינו מקנה לאחרים. ואם החזירהו אינו מוחזר.
